ליקוטי הלכות
וַּיֵּצֵא יָצוֹא וָשׁוֹב, דִּכְתִיב (שְׁמוּאֵל ב, טו) וְדָוִד עוֹלֶה בְּמַעֲלֵה הַזֵּיתִים הוֹלֵךְ וּבוֹכֶה וְרֹאשׁ לוֹ חָפוּי, הָיָה יוֹצֵא וְשָׁב בִּתְשׁוּבָה וְהִתְוַדָּה עַל חַטֹּאתָיו וּמְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עֲלֵיהֶם וְכוּ' עַד יְבוֹשֶׁת הַמַּיִם וְכוּ', עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ. וְעַיֵּן שָׁם מַה שֶּׁמְּפָרֵשׁ וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה ג' פְּעָמִים, שֶׁמְּרַמֵּז עַל הַגָּלֻיּוֹת עַד הַגָּלוּת הָאַחֲרוֹן הַזֶּה שֶׁנֶּאֱמַר עָלָיו: